<h1>שיטה מקובצת — ערכין</h1>
<h2>דף כז:</h2>
[ערכין י"ח ע"ב] גמ', שנה האמורה בקדשים. בפ"ב דזבחים איכא מ"ד שעות פוסלות בקדשים דדריש שה תמים זכר בן שנה יהיה שיהיו כל הוויותיו תם ובן שנה ופריך ומי איכא מידי דבשעת שחיטה בן שנה ובקבלה והולכה בן שתי שנים אמר רבא זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים והשתא מעת לעת של קדשים אינו שוה לאחרי' דלא בעינן בהו מעת לעת בשעות כדפרש"י לעיל [לעיל לא נמצא ואולי צ"ל בנדה דף מ"ד ע"ב. חשק שלמה] גבי שלשים יום איכא בינייהו ושנה דבתי ערי חומה נמי משמע בפרק בתרא דבעינן מעת לעת אף בשעות דדריש התם עד תום שנת כו' והקשה רבינו מאיר מאי איצטריך האי קרא גבי קדשים. מההוא קרא דדריש בזבחים בן שנה יהיה דשעות פוסלות ידעינן דלשנתו מנינן דאי מנינן למנין העולם לא משכחת לה דבשעת שחיטה היה בן שנה ובזריקה היה בן שתים שאם שחטו סמוך לבין השמשות וזרקו בלילה תיפוק ליה משום לן. ותירץ דאיצטריך ההוא קרא לאשמועינן דפסול משום עברה זמנו ואם עלה ירד כדאמרינן בפ' בתרא דזבחים גבי בני יונה שעבר זמנן שאם עלו ירדו. וסד"א כיון דבשעת שחיטה היה בן שנה וזרקו לא ירד קמ"ל קרא כיון דבשעת קבלה היה יותר מבן שנה אם עלה ירד. ונ"ל דאי לאו ידעינן מהכא דבתר שנה דידיה אזלינן לא הוה דרשינן מיהיה דשעות פוסלות וכן גבי בתי ערי חומה איכא תרי קראי.
[ערכין י"ח ע"ב] תוס' ד"ה שנתו וכו', מחוסר זמן הוא. גליון ועוד קשה מנלן דשעות פוסלות בקדשים [ואף דבזבחים דף כ"ה ע"ב מפיק ליה מדכתיב גבי פסח זכר בן שנה יהיה לכם ע"ש איכא למימר דפסח שאני דחמיר ולא גמרינן מיניה לשאר קדשים. חשק שלמה] דאי משנתו שלו ולא שנתו של עולם [לאו מילתא] הוא דהא בערכין איצטריך תרי קראי חד למעוטי שנת עולם וחד לומר דבעינן מעת לעת וי"ל דקושיא חדא מתרצין לאידך דע"כ שנתו לא איצטריך למעוטי שנת עולם דמתמיד נפקא דא"כ לא תמצא תמיד כשר כדפי' אלא איצטריך משום מעת לעת ולומר דשעות פוסלות עכ"ל הר"ר אליעזר משנזא.
<h2>דף נב:</h2>
[ערכין ל"א ע"ב] גמ', ור"מ לא קא מרבי. תימה לר"מ דאמר דמתנה לא הדרא ביובל לא יוכלו הלוים לתת קרקע שלהם במתנה אם ירצו דהא כתיב כי אחוזת עולם היא להם וממעטינן מיניה לעיל שאינן יכולים להחרים מהאי טעמא ה"נ נימא מהאי טעמא שלא יוכלו לתת במתנה כיון דלא הדרא להו ביובל ובעינן אחוזת עולם וי"ל דקרא דאחוזת עולם לא בא אלא לומר על הפקעת קרקע דכתיב בקרא כגון מחרים שדהו דבישראל מופקע מבעליו מן התורה ואשמועינן קרא דבלוי אינו מופקע אבל מתנה דלא כתיב בקרא לא גלי עליה קרא דלא תפקע ואם נתן ודאי מופקעת ולא הדרא ביובל אלא מכר. הרא"ש ז"ל.
